פינוק וחסות יתר

פינוק הוא מושג מתעתע.

באנגלית למשל, יש שתי מילים שונות ועם משמעות שונה, למרות שאנחנו בעברית מתרגמים את שתיהן ל"לפנק":

"To Pamper" ו- "To Spoil" .

המילה הראשונה מתכוונת לפעולות חיוביות שבאות מרצון להסב הנאה לאחר, למשל כעושים למישהו משהו נעים כמו לחבק, מכינים לו אוכל אהוב, מעניקים מתנות או ממתקים.

המילה השנייה לעומת זאת מתיחסת להתנהגות שונה מאוד (שבעיקר מתקיימת כשמדובר בילדים שלנו): - לעשות עבור מישהו דברים במקומו, להסיר כל מכשול אפשרי מדרכו, לתת לו כל דבר חומרי שירצה, להרעיף עליו תשבוחות בכל רגע נתון, רק שלא ידע מחסור וסבל - כל האמצעים כשרים.

ליחס כזה יש השלכות מאוד שליליות, לא רק על החינוך והיושרה של הילדים שלנו, אלא גם ממש על רמת האושר שלהם בחיים.

לכן חשוב מאוד להכיר את הסכנות שבפינוק וחסות יתר שכאלו.

בואו תחילה ננסה להבין למה בכלל אנחנו כהורים "נופלים למלכודת" של מתן פינוק יתר.

לא מעט אני שומע מהורים גרסה כזו או אחרת של המשפט -"אני רוצה לתת לילד את כל מה שלא היה לי!"

על פניו זה נשמע מאוד מובן, אנחנו הרי כל כך אוהבים את ילדינו שנעשה הכל כדי שיהיה להם טוב.

אבל בוא נתעכב רגע שוב על משפט הזה - למה כל כך חשוב לנו לפצות את הילד על העבר והמחסורים שלנו פתאום?

מאיפה החרדה והרצון לפיצוי האלה מגיעים?

האם באמת היה לנו כל כך רע בילדותנו בגלל מחסור כזה או אחר?

מהנסיון שלי, במקרים האלו אנחנו רוצים לפצות על משהו אחר לגמרי!

הסיפור של מחסור בילדות הוא למעשה תחפושת לתחושות אשמה שאנחנו סוחבים כשמרגיש לנו שאין לנו מספיק פניות לילדים שלנו. על היותנו עסוקים בעבודה ובקריירה, במטלות ועניינים שוטפים ואפילו בחיים האישיים של עצמנו. ואז באה הרציונליזציה - לילד שלי יש "חסך" - "אני זוכר איך חסך מרגיש כילד - סימן שאני לא הורה מספיק טוב ומגיע לו יותר."

עכשיו הדרך לחסות יתר ופינוק מובטחת.

פה יוצא שכרו בהפסדו.

הסיבה שהיחס הזה בעייתי כל כך לא נעוצה רק בעובדה שכולנו יודעים ש"ילדים מפונקים זה לא טוב", אלא בהשלכות שלו על הילדים שלנו לטווח ארוך. ילדים מפונקים גדלים ללא יכולת להתמודד עם העולם. הם למדים מגיל קטן שכל בעיה תיפתר על ידי גורם חיצוני, שלהם אין כוח ואין יכולת לעשות שום דבר בנידון (ועמוק בפנים, בעצם הם לא שווים כל כך הרבה). ברגע שבעיה לא תיפתר בשבילם הם פשוט יקרסו אל תוך חוסר אונים ותחושת חרדה.

 ילדינו צריכים גם לדעת להתמודד עם קשיים. ואם לא ניתן להם להתמודד, הם יהיו אבודים בעולם המבוגרים לכשיתבגרו.

אז איך מפנקים בדרך הנכונה, כמו המילה הראשונה - "To Pamper" ?

קודם כל - זה נהדר לחבק ולנשק, להכין ארוחה טובה, לקנות מתנה וכו' אבל.... במידה!

דבר נוסף, חשוב שניתן לילדים שלנו להתמודד ולחוות גם רגעים פחות נעימים. תמיד נדאג שירגישו שאנחנו שם איתם ומגבים אותם, אבל שלא הכל יפתר בשבילם.

המורה כועסת על הילד שלנו? כנראה יש לה סיבה ולא חייבים לצאת עליה ולהוכיח אותה לפני הילד.

משהו לא מסתדר עם החברים? לא צריך מייד להתקשר לאמא של החבר ולגשר ולתקן (או "להעמיד במקום") בשביל הצאצאים החמודים שלנו.

נלווה אותם בהקשבה ואמפתיה, ונלמד אותם להתמודד נכון. מצד שני אל ניפול למלכודת של המרצה לאלימות כמו, תחזיר לו, אל תהיה פראייר וכדומה.

בואו ניתן להם קצת יותר קרדיט שהם יידעו להסתדר עם משברים קטנים! ככה, לכשיגדלו, הם יידעו גם להתמודד עם משברים גדולים יותר