סיפור על אבא גרוש

היה אצלי בייעוץ אב גרוש טרי שהסידור עם גרושתו הוא במשמורת משותפת. אחד הדברים שישבו לו על הלב, זה החשש שהילד שלו לא יאהב אותו.

לכן היה מתעניין מה עושים אצל אמא, וגם דאג כל הזמן להעסיק את הילד בפעילויות שונות לבדר את הילד, לקחת חברים מהגן יחד איתו ולבלות עם הילד ועם החברים ב"עשיית כיף". הוא סיפר שהוא האבא הכי פופולרי בקרב האמהות של הגן כי הוא חוסך להן הסעות ונותן להן זמן עם עצמן.

בכל זאת הילד לא היה מאושר וכל הזמן שאל את אביו אם הוא אוהב אותו או אם עצוב לו כשהוא לא איתו.

מה למדתי מההתנהלות הזו? 

האבא הזה שרק רצה את טובת בנו פעל מתוך רגש אשמה ורצון לפצות על התפרקות המשפחה. 

לאור המסקנה הזו, שינינו את ההסתכלות על המצב, וביחד מצאנו את הדרך. האבא הבין שכדאי להפסיק לשאול מה קורה בבית האמא, ובכך הסיר מהילד את האחריות לדווח.

בנוסף דיברנו על מה קורה לילד כאשר כל הזמן דואגים לבדר אותו ולהביא חברים. 

ואז נפל האסימון!

הגיעה התובנה שהרצון להיות אב השנה לא מתבטא בכך שכל הזמן מבדרים את הילדים ובוודאי כשאין להם זמן שקט ביחד. כל האקשן והבילוי עם חברים לא מאפשר להם זמן יחד.

ואכן לאחר שהפחית בפעילויות הבילוי והפסיק להיות האבא המרצה והממלא את הזמן באטרקציות לילדו, הם התחילו לעשות דברים של אבא ובן. לעשות מטלות בבית יחד. ללכת לדוג יחד ולשבת לדבר יחד.  וגם היה מינון יותר נכון של הזמנת חברים והליכה לאטרקציות.

הילד קיבל אבא שהוא רק שלו.

השינוי לא אחר לבוא.  הילד יותר שמח בזמן המשמורת של האב ויש לו הרגשת שייכות.