מסכים שלא להסכים

כולנו כבר מכירים את ההתלבטות אם לתת לילדים מסכים או לא.

אני חושב שהמסכים הם לא לגמרי שליליים. הדור החדש שנולד למציאות המסך בחיים, מקבל הרבה ידע ויכולת טכנולוגית. יחד עם זאת זמן מופרז במסכים, מחליש את היכולות החברתיות והתקשורתיות עם אנשים בשר ודם.

בואו לא נכנס לפאניקה בעניין המסכים וננסה להתנהל בתבונה. בואו נבדוק מה אפשר לעשות.

אם אנחנו רוצים לגרום לילדים להפחית בזמן המסך נשמש להם כמודל.

כמה פעמים אנו "בודקים" הודעות, או "שולחים מייל דחוף" כשאנחנו מבלים עם הילדים? האם הסלולר מונח לצידנו כשיושבים עם המשפחה לארוחת הערב? בגלל שאנו דמות לחיקוי עבור הילדים, אל נתפלא שגם הם מסרבים לעזוב את המסך.

הנה מספר נקודות שיעזרו לנו ליישם הפחתה בשימוש במסכים אצל הילדים.

• גבולות: כמו שאר הגבולות שאנחנו מציבים בבית, גבול ברור להורה - ברור גם לילד. הגבול שלנו הופך לגבול שלהם.

• ניתן דוגמה אישית: התנהלות מול המסך כפי שנרצה שהילד יתנהל. אם אנחנו מבלים עם הילדים גם אנחנו נניח את הטלפון בצד.

• דיאטת מסכים: המסכים איתנו כדי להשאר. יש גם דברים טובים בהם. אז אפשר לקבוע עם הילדים כללים ל"זמן חופשי" ממסכים. כזה שחל על כל בני הבית. ולעמוד בזה.

• • תעניין בעיסוק הדיגיטלי של הילדים, ונלווה אותם גם בשיטוטיהם ברשת נדבר איתם על מה שנראה יחד ברשתות, וכך נלמד אותם באופן עקיף להבדיל בין טוב ורע ברשת. נזכור ששיקול הדעת של הילדים אינו בשל עדיין. הם עדיין ילדים וחסרי ניסיון חיים.

• כדאי לבדוק מה קורה להם בסלולרי מדי פעם. בשקיפות וברגישות, ולא נעשה עניין מכל דבר נמצא שם – כך הם לא יירתעו מלשתף פעולה. "חדירה לפרטיות" זה לא רעיון רע. בגיל הזה התפקיד שלנו לפקח ולשמור עליהם.

• נעודד אותם לא לפחד לפנות בכל בעיה או מצוקה - גם במרחב הדיגיטלי. בלי להאשים ובלי תוכחה, נכיל את מה שקרה ונחשוב על איך יוצאים מזה כשהילדים לא מושפלים, בניגוד למציאת אשמים.
  

בואו נפעל בתבונה עם הילדים כדי שנוכל, לתת להם את תחושת הביטחון שאם נכנסים לצרה בעקבות שימוש שגוי באחת הטכנולוגיות האלה – אנחנו נהיה תמיד כאן בשבילם, בלי שיפוטיות, ועם המון אהבה.