מתי תורי להנות?

זוג הורים חביבים שהיו אצלי בייעוץ, סיפרו שהם מתקשים מאוד עם בנם הקטן שתמיד מתחכם בתשובות מתריסות, ותמיד עושה דווקא ומציק.

האבא המותש והמודאג שאל אותי אחרי שדיברנו על דרכי פעולה ועל הפתרונות האפשריים:

"אז מתי הזמן שלנו לנוח או להנות? כשאני חוזר הבייתה אני צריך את השקט שלי!"

אז הנה גילוי מעניין - תחזיקו חזק - מוכנים?

גידול ילדים דורש השקעה וזמן באופן קבוע, נון סטופ!

אבל עם טיפה יותר רצינות, והרבה יותר אופטימיות - תשובתי לאותו אבא הייתה, שקודם צריך לעבוד ולהשקיע בילדים ורק אח"כ נהנים מהפירות (שקט וזמן לעצמך). לא להיפך. הדברים לא מסתדרים לבד - עלינו להיות תמיד ערניים למה שקורה במשפחה, ולהיות מודעים לדרך שבה אנו מגיבים לאירועים עם הילדים.

הדרך בה נגיב תיצור את ההרגלים בהתנהגות הילדים.

מה זה אומר? אחזור שוב על התובנה החשובה - הילדים שלנו לא עושים נגדנו, אלא עושים בעד עצמם.

בדרך כלל העשייה בעד עצמם (בצורת התנהגות מפריעה), קורית בגלל שהם מחפשים תחושת שייכות ולא משיגים אותה בדרך חיובית. אם ניתן להם להבין שהתנהגות מפריעה היא זו שתסב את תשומת ליבנו אליהם, זה מה שהם יעשו ויפתחו כהרגלי התנהגות.

לעומת זאת אם לא תהיה להם במה וקהל להתנהגות כזו, ואנו נעניק את תחושת השייכות בצורה חיובית, הילדים "ירוויחו אותנו" מהתנהגות טובה ולא ישקיעו בזו הרעה.

אז אבא יקר, כשתחזור מהעבודה, במקום לבקש שקט כי "אבא עייף ורוצה לנוח", עצור רגע ותחשוב לטווח ארוך.

תדחה קצת את רגעי השקט, תראה לילדים שאתה רוצה את קרבתם, שתף אותם במה שעבר עליך.

ואמא יקרה, תני לילדים את המקום שלהם לידך. שתפי אותם במאורעות היום בעבודה או בכל דבר אחר שעבר עלייך, אפילו כשיש המון דברים חשובים לעשות.

המנוחה תגיע אליכם כשהילדים ילמדו להיות בטוחים שראיתם אותם והם רצויים על ידכם - זה לוקח זמן אבל לגמרי שווה את זה!

אחרי שיקבלו את מנת תחושת השייכות שלהם יהיה להם הרבה יותר קל לשחרר אתכם לעצמכם.