מריבות בין אחים. כן זה טבעי – אבל איך להגיב?

כשפונים אלי בעניין מריבות בין אחים, אני בודק את ההתנהלות המשפחתית בבית ואם או לאן זה מסלים.

אנחנו הרי יודעים שלא צריך לקחת צד של אחד מהאחים, ויש האומרים שעד שאין דם לא מתערבים. בפועל זה הרבה יותר מורכב. הרעש והצעקות, לוחצים לנו על הכפתורים של האוטומט.

 וכדי להשיג שקט אנחנו עושים טעויות.

אחים לא רבים סתם. זה לא הערוץ שרואים בטלוויזיה, או המשחק שעליו רבים. בעצם הם מתנהגים את הרגשות שלהם ומאותתים בצורה זו שלא טוב להם וקשה להם. קשה להפסיד. קשה שאחי הגדול תמיד משיג אותי, רציתי להצליח וזה לא קרה וכו'. בקיצור קשה לי אני לא יודע מה לעשות אז אני רב.

הבאתי כאן את הטעויות הנפוצות שלנו ההורים:

טעות ראשונה מתערבים.

"אתה הגדול, תוותר" "את לא רואה שהיא כבר משחקת בזה?"

כשמתערבים בדרך כלל לוקחים צד. בכך אנחנו גורמים להחלשת שני הצדדים. האח המוגן ילמד שהוא חלש וצריך תמיד מישהו שיציל אותו והאח השני מרגיש נזוף ושלא רואים את הצורך שלו.

התערבות כזו מפריעה להתפתחות הטבעית וללמידה הנובעת מכך.

אפשר להיות מעורבים מבלי להתערב. קודם כל לא לקבוע עמדה מתוך השערות ורושם ראשוני. זה גם לא חשוב מי התחיל, או מי אשם. להקשיב לכל ילד מבלי לשפוט ולתת להם לפרוק את הכעס. שכל אחד ידבר על עצמו, מבלי לדווח על מעשי האחר.

טעות שניה השוואה.

"במקום לריב תשקיע בלימודים כמו אחותך".

אנחנו ההורים משתדלים תמיד לתת לכל אחד מילדינו יחס שווה הן בהתייחסות והן חומרית. אז איך זה שהם לא רואים זאת? זו בדיוק הבעיה. אם כל דבר מחולק שווה בשווה, הם לומדים להשוות ואז נוצרת קנאה על כל סטיה קלה מהשוויון, במיוחד כשאנחנו משווים ביניהם.

 כל ילד צריך לקבל על פי צרכיו.

ביום ההולדת קונים מתנה אחת למי שיש יום הולדת אין צורך לפצות את האחרים. אם ילד אחד צריך בגד חדש זה לא מצריך לקנות לאחיו גם בגד חדש. כך הם ילמדו שאין מה להשוות. ואם הם רבים לא מראים לאחד כמה השני טוב ממנו.

טעות שלישית הפרדה.

"אם אתם לא יודעים להסתדר יחד שכל אחד ילך לחדר שלו".

זה נראה כמו פתרון מצויין אבל ככה גם לא תיווצר תקשורת. מערכת היחסים בין האחים בילדותם היא ביה"ס הטוב ביותר ללימוד כישורי חיים ומיומנויות חברתיות. במערכות יחסים, מכל סוג, כוללות אהבה, קנאה, כעסים, ויתורים ובחירה. לעיתים אנו מובילים ולעיתים מובלים. לפעמים קרובים מאוד ולפעמים קצת מתרחקים.

ההפרדה לא מאפשרת ללמוד את זה.

טעות רביעית התעלמות.

"תסתדרו ביניכם זה לא ענייני".

זה מסר קשה של זלזול וחוסר כבוד. רוב הריבים נובעים ממאבק על תשומת לב ההורים. אז גם כשאנחנו לא מתערבים אנחנו נשאר מעורבים.  אנחנו רוצים להיות נוכחים ולגלות הקשבה והכלה של רגשות קשים. לשקף להם את המצב ולאפשר להם לראות מוצא. ואם נרצה לפרוש לחדרנו נאמר להם שקשה לנו לראות אותם פוגעים זה בזה, ולכן לוקחים פסק זמן והולכים. כאן גם המקום להדגיש את הצורך בגבולות ברורים במשפחה. כמו חוסר קבלה של אלימות פיזית ושפה משפילה. שם כן נתערב ונחדד את הגבול. נזכור שכשקובעים גבולות זה חל גם עלינו ההורים.

טעות חמישית לפתור את הסכסוך.

"תעשו תורות וכל אחד יקבל בתורו" או " את תראי טלוויזיה עכשיו ואתה בינתיים תשחק בכדור".

זה לא מתפקידנו. אנחנו שם כדי להקשיב ולכוון אך לא לתת פתרונות מוכנים או לספוג את התוצאות במקומם. תתפלאו לראות שבהכוונה נכונה הם יידעו להציע פתרונות טובים. כך הם ילמדו להסתדר עם אחרים בחיים שמחוץ למשפחה.