לך לחדר תחשוב על מה שעשית!"

בואו נחשוב על מה יקרה אחרי שדרשנו מהילד שלנו את זה.

הוא ילך לחדרו ובזמן שהותו שם יעשה המון דברים - אולי יבכה על מר גורלו, אולי ישחק בצעצועים שלו, יצייר, ישיר או כל דבר אחר מלבד לחשוב על מה שעשה.

העונש הזה בפרט, ועונשים דומים בכלל, אינם אפקטיביים מסיבה אחת פשוטה אך חשובה - משום שאין קשר בין העונש למעשה שנעשה.

בתור הורים, הגיוני שנחשוב שעל מעשה רע יש לגמול בעונש כדי "ללמד" את הילד שנעשה מעשה פסול. לעיתים אנו מחרימים צעצוע או את הטלפון, אוסרים להשתתף ביציאה מתוכננת עם חברים, שולחים לחדר, מרצים ומטיפים בליל של משפטים (שהילדים לרוב לא מסוגלים להקשיב להם בזמן סערת רגשות) ועוד כל מיני רעיונות, שאין בינם לבין המעשה הרע דבר.

בכך אין אנו משיגים את מה שרצינו ואף גרוע מכך. גם אם לא התכוונו, הילדים יכולים להרגיש ממורמרים, או לא רצויים ("לך לחדר, אני לא רוצה לראות אותך!") ובמקרים מסוימים אפילו מושפלים.

מה כן אפשר לעשות?

1. להגיד במשפט קצר ללא כעס והשתלחות מה לא היה בסדר, בלי הטפות מוסר, ולחכות שהעניינים יירגעו.

2. בזמן אחר, כשהכל כבר נרגע, נעלה מחדש את הנושא ונסביר בקצרה ובגובה העיניים מה לא נכון במעשה.

3. נשאל את הילד מה הוא חושב על זה, ואיך הוא היה מגיב.

תופתעו להיווכח כמה שהילדים לעיתים יהיו ענייניים, ואף יחשבו על השלכות יצירתיות (ולפעמים אפילו מחמירות משלכם). בנוסף יש מקרים שלמעשי הילדים יהיו תוצאות הגיוניות וטבעיות בהם יאלצו לשאת. למשל, אם לא רצו לקום בזמן לבית הספר, ניתן להם לאחר ובבית הספר הם יקבלו את הנזיפה. אם לא באו בזמן לארוחה, ישארו רעבים לזמן מה (אל דאגה, בסוף נדאג שיאכלו לשובע). אם לא רצו לקחת מעיל בגשם יאלצו לסבול מרטיבות.

רצוי אם כן להגיב באופן מחושב ללא התפרצות ובשיקול דעת, וגם לדאוג שההשלכה תהיה הגיונית. כך הילדים לומדים מהנסיון איך להיטיב את דרכם.