יש דיבור מנמיך ויש דיבור מרים

דיברתם לילד במילים קשות ומשפילות ואחר כך הצטערתם?

זה קורה לכולנו אבל זה ניתן לשינוי.

לעיתים נוצרים מצבים שבהם הילד או הילדה עונים לכם בצורה מתחכמת, ואתם מפרשים את זה כחוצפה. אבל לרוב זה לא בא ממקום של חוצפה. זה בדרך כלל בא ממקום של חקירה עצמית על יכולות או דרך חשיבה מקורית.

התגובה האוטומטית של רובנו זה לכעוס ולהגיב בקול - אל תדבר אלי ככה, תפסיק עם השטויות שלך, מה זה הדיבור המלוכלך הזה, תסתמי כבר את הפה ועוד. לפעמים גם אומרים להם להסתלק מהמקום, או שהם לא שווים/ראויים שמה שאמרו לא חכם, חצוף ועוד.

מה הילדים לומדים מזה? שהם לא טובים, שהם טפשים, שלא רוצים אותם. וזה, הורים יקרים, מאוד משפיל.

כשהילדים חווים הנמכה והשפלה, הביטחון העצמי יירד, תחושת העצמאות תדלדל, והם יתחילו להרגיש שהם לא יכולים להציע שום דבר חשוב למשפחה.

ישנה דרך אחרת להגיב.

להיות מודעים לאוטומט, לעצור למספר שניות ולהגיב לעניין, להבין את מה שניסו להגיד, לדבר ברוגע, ולהסביר את עצמכם שוב. תשמחו שיש לכם ילדים חכמים שיודעים להתחכם ולענות בצורה יצירתית.

כן, גם אם זה לפעמים מעצבן. הם ייצטרכו את התכונה הזו לכשיתבגרו.