העסקת יתר

העסקת יתר הוא מצב בו ילדים נוהגים לבקש מהוריהם תשומת לב בלתי פוסקת. זה מתבטא בלשאול שאלות בזמן שאנחנו בשיחת טלפון, או כאשר אנו עסוקים בעבודות הבית והם רוצים שנהיה איתם.

פתאום הילדים מבקשים מאיתנו דברים או מתלוננים שמשעמם להם בלי הפסקה, ולעיתים ידרשו את מנת תשומת הלב בנחמדות ומתיקות.

האוירה שנוצרת בבית היא שאין לנו רגע לעצמנו והילדים לא מצליחים להעסיק את עצמם. אנחנו מרגישים מותשים וחסרי אנרגיה.

דרייקוס וסולץ כתבו על כך בספרם "ילדים: האתגר" -

"ילד הסבור בטעות שיש לו חשיבות רק כשהוא במרכז ההתעניינות, מתמחה בפיתוח שיטות להשגת תשומת לב. הוא ימצא מיני מינים של דרכים כדי להחזיק את כולם מועסקים בו. הוא יכול להיות חביב ופיקח, משעשע וחמוד [...] במבט ראשון יתקשה להבחין בין דרישות לתשומת לב לבין דרישה לתשומת לב יתרה. אם הפעולה והתגובה אינן הולכות בד בבד עם דרישת המצב - כמעט ברור שהילד דורש תשומת לב יתרה."

כהורים הרוצים להיטיב עם הילדים, בקלות אנחנו יכולים ליפול למלכודת העסקת היתר.

למה מתפתחת ההתנהגות הזאת מלכתחילה בעצם?

כאשר הילדים נולדים הם חסרי אונים ואין להם יכולות. אנחנו צריכים למלא את כל צרכיהם, ונענים לכל קריאה שלהם. בינקות זו התנהגות הורית נכונה. אולם בהמשך כאשר הילד מתחיל לגדול, עלינו להתחיל לראות מה הוא יכול לעשות בעצמו. למשל לתת לו למצוא לבד את המוצץ שנפל לו, להתחיל להחזיק בידיו את הבקבוק וכו'.

ככל שיגדל ניתן לו לעשות יותר וככה נאמן אותו בהמתנה לתשומת הלב וביכולת לבקש אותה בזמן מתאים יותר.

הורים רבים טועים לחשוב שאם הילד לא יחווה שום תסכול או לא יחסר לו כלום ככה הוא יהיה מאושר יותר. ולכן הם נוהגים למנוע ממנו כל התמודדות.

אבל איזה מסר מקבל ילד כזה מגיל ינקות?

שהוא קטן, בלי יכולות, תלותי, ויש לו הורים גדולים ויכולים שרק הם יכולים לדאוג לו לכל.

איך כן כדאי לנהוג?

נבדוק כל בקשה של ילדינו, ונזהה אם הוא יכול לעשות לבד, או אם עזרה מעטה. או שניתן לו להמתין כמה רגעים עד שנתפנה אליו (אם זה לא מצב חירום). כך הוא ילמד שהוא שווה ערך, ושיש גם לו רגעים קשים, כמו כולם, והוא לא מעל התסכולים שהאחרים חווים.

כמובן שאין לנו כוונה למנוע תשומת לב מהילד! הכוונה היא לזהות את המלכודת של העסקת היתר ולא להעביר לילדים מסר שהם במרכז וזקוקים לתשומת ליבנו 24/7.