איך היה בגן? "כיף" (ו...???)

הורה: "חמודי! איך היה בגן?"

ילד: "כיף"

ילד: ...

שיחה נפוצה מאוד (ומתסכלת) בין הורים וילדים. הילדים לא משתפים איתנו חוויות, והם מסתפקים במילה אחת בקושי.

איך משנים את זה?

איך נגרום להם לספר לנו ולשתף?

דבר ראשון, האחריות ללמד אותם היא עלינו. נשתמש בעיקרון חשוב ע"י כך שנשמש להם דוגמה, או באנגלית "מודלינג".

נתחיל אנחנו בלספר להם דברים שחווינו במשך היום, עם חבר/ה או בעבודה או סתם ברחוב, גם אם נחשוב שזה לא דבר שיעניין אותם. תופתעו לגלות שכמעט תמיד זה כן מעניין אותם, ובעזרת השיתוף מצידנו הם מקשיבים ולומדים איך להעביר לאחר חוויה.

דבר שני כדאי להתחיל להנהיג "זמן משפחה יומי", כמו ארוחת ערב או משהו דומה, ובו כל אחד מההורים מספר משהו ממה שעבר עליו. אחר כך נבקש מהילדים לשתף ונעודד אותם, גם אם יאמרו משהו קצר.