איזה עצבים!! בא לי פשוט....

ילד מתחצף!

הוא לא שומע בקולכם!

הוא אמר משפט שפשוט מוציא אותכם מדעתכם!

אתם עומדים להתפוצץ!

הכעס גואה בתוככם ובא לכם ללמד אותו אחת ולתמיד - ככה לא מתנהגים או מדברים!

אנחנו יודעים שצעקות רק מחריפות את המצב, ולעונשים בדרך כלל אין אפקט מלמד - אבל המצב כ"כ נפיץ ולכעס כבר אין עוד מקום להיאגר! אז מה עושים?

קודם כל - נושמים. ברצינות.

למרות שזה "מובן מאליו", תופתעו כמה בלהט הרגע אנחנו שוכחים פשוט לעצור ולנשום.

אחרי שעצרנו ונשמנו וכשיצאנו במעט מהלופ של הכעס, כדאי לנסות את טכניקת ההרחקה:

נסו לדמיין את הסיטואציה כשמישהו אחר נמצא במקום של הילד שלכם - למשל הבת של השכן.

האם גם אז הייתם מתפרצים/צועקים/מענישים באותה צורה שתכננתם להגיב?

או אם הקולגה במשרד היה אומר לכם משפט כמו ששמעת מהילד כעת, איך הייתם מגיבים? מענישים אותו? צורחים עליו?

התשובה היא - וודאי שלא.

ברגע שנרחיק את עצמנו, מתוך ההדמיה הזו יצוץ לו הפתרון ונמצא את הדרך השקולה יותר להתמודד עם המצב.