הורות הליקופטר - מה זה?

כהורים אנחנו לעיתים מרגישים חייבים להיות בשליטה על האירועים של ילדינו.

עד כאן סביר בהחלט.

הבעיה מתחילה כאשר אנו לא משחררים את השליטה ומרחפים מעל הילדים כמו הליקופטרים כדי לדעת הכל עליהם, כדי לעזור להם בכל רגע נתון ו"להציל" אותם אם חס וחלילה יתקלו בסכנות. העיקר שלא יסבלו לרגע ולו הקט ביותר. ברוב המקרים, זה מגיע מפחד שאנחנו לא נהיה ההורים המושלמים אם ניתן לילדים רגע של חופש (מהשליטה שלנו) - או אז בטוח יקרה אסון גדול ונתגלה כהורים כושלים.

רגשות אשמה קשים ממלאים אותנו.

בעבר הייתה מחלוקת בעניין הדרך הטובה לשמור על הצאצאים: להיות הורים מגוננים ועוטפים, דואגים ומסלקים מכשולים כל הזמן – באמונה שכך הילדים יגדלו בבטחה וללא קשיים. ומנגד להיות הורים שבאופן מודע מאפשרים לילדים להתמודד עם בעיות וקשיים ולא פותרים להם הכל, ובמודע אפילו מאפשרים לילד מדי פעם לחוות תסכול - ברמה שהמתאימה לגילו.

המחקרים שנערכו בנושא מכריעים במובהק לטובת הדרך השניה!

ידידי הפסיכולוג גיל ונטורה נהג להגיד על הסוגייה:

"היו לנו פעם שני חברים טובים – לכלוך וכישלון. בעידן המילניום החדש גירשנו את שניהם.

הלכלוך הושמד בכל מקום, והסטריליות פגעה ביכולת מערכת החיסונית להתפתח כראוי. והכישלון - הודר מחיי ילדינו שחס וחלילה לא יסבלו. אך מסתבר שהוא דווקא מה שעוזר להם להתגבר על קשיים קטנים בעולם הילדים וכך מכין אותם להתמודד עם קשיים גדולים בעולם המבוגרים לכשיגדלו".